יום שלישי, 21 במאי 2024
כיבוש מחדש - ילדיי, שתיקה לפני אלוהים
הודעה מאמנו המבורכת לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסאס, ארצות הברית, בתאריך 13 במאי 2024, נאמר באנגלית
[הערה: הערות השוליים אינן נאמרות על ידי אלוהים. הן נוספו על ידי האחות. לעיתים ההערה נועדה להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסוים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים כשאמר.]
[אםנו המבורכת:]
כתבי, בתי.
– מה עלי לכתוב?[1]
שהניצחון של ליבי הטהור קרוב מאוד.
ילדיי האהובים,
כולכם, שנמסרתם לחסותי האימהית על ידי ישוע שלי כשהוא גוסס על הצלב. מאותה שעה נשאתי כל אחד מכם – בכל הזמנים – בליבי. מאותה שעה אהבתי אתכם כמו ילדיי. כולכם. כל אחד ואחד מכם.
כשליבו של ישוע שלי נפער על ידי החנית, ובכך פתח את שערי הרחמים והחסדים לכל ילדי אלוהים, כך ליבי נקרע מכאב וציות באותו רגע – החרב המיסטית שקראה את ליבי, ומאפשרת לאהבה האינסופית של האב, של בני, של רוח הקודש ביותר של אלוהים להתרחב בו, ולהפוך אותו למסוגל לאהוב ולקבל את כל ילדיו במקלט החדש הזה שהוכן עבורם – מקלט שקיים ופעיל מאז.
כמה אוהבים אותכם, ילדים. מאוד מאוד.
אני רוצה לדבר איתך היום - יום השנה להופעתי הראשונה בפני הקטנים שלי בפתים.
ילדים, אל תשימו את דברי בצד – לא את הדברים האלה ולא אף אחד מהדברים שאמרתי לכם במשך מאות שנים – מילים שיצאו מלבי הטהור - מלבה של אמכם - כדי לעזור לכם, להנחות אתכם, לתקן אתכם, להזהיר אתכם.
אם אני מדברת, איני עושה זאת מעצמי – אני מדברת ברצונו של האב עבורך. אני מדברת באהבת בני אליך. אני מדברת על האור האלוהי שזורק עליכם רוח הקודש ביותר של אלוהים.
אם תסגרו את אוזניכם לקולי, אתם מסגרים את אוזניכם לקול השילוש הקדוש שלא מפסיק לדבר, לתקשר עם ילדיו; מי – כמקור הנצחי של החיים והאהבה - שופך ללא הרף חסדיו במיליונים ומיליונים של דרכים, מושך כל הזמן את ליבכם בחזרה לשלו.
על ידי דוגמאתי ועל ידי תפילותיי עבורכם – התיווכות המתמדת שלי בשבילכם לפני כסא אלוהים - אני מלמדת אותך כיצד להיות באמת קשוב לפעולתו של השילוש הקדוש, כדי שתוכל לשתף פעולה עם הפעולה האלוהית הזאת בכל רגע בחייך.
אשרי הם האלה אשר מצדדים בקריטריונים שלהם ומאפשרים לי לעצב אותם לפי הרצון האלוהי והמשימה שלמענה נוצרה כל נשמה.
בואו לאמא שלכם, ותנו לי להסיר את כל קורי העכבישים של הגיזורים חסרי התועלת רבים, של המחשבות ההרסניות והגאות רבות, של השקרים הרבים שאויב ארג עבורכם.
איך תוכלו לראות בבירור אם עינייכם עדיין מכוסות בקשקשים של גאווה ושחצנות?
באו אליי, ילדים קטנים, כדי שאוכל להסיר את הקשקשים העקשניים האלה בדמעות שלי ולנקות את ראייתכם כדי שתוכלו לראות את הפנים האמיתיות של ישוע שלי – את פניו האמיתיים של אבא.
וכדי שתכירו בסימנים שאנו נותנים לכם לתקופות הללו - כדי שתוכלו לראות ולהכיר בפיתוח התוכנית המושלמת של אביכם, ולקבל בצניעות את החסד שאתם צריכים כדי לקחת את מקומכם בצבא שלי להגשמת תוכנית זו.
ילדים, זאת השעה שמחברת את כל השעות האחרות – את כל העידנים האחרים. כל שעה קודמת עם החסד שלה, המטרה שלה, ההתממששות שלה; כל אחת מכינה לבוא של השעה הבאה. כל שעה פועלת ברגע הנוכחי בתוכנית של אביכם, שנפרשת מתחילת הזמן ועד סופו, ומעבירה את כל הנשמות ואת כל האירועים להתממששות התוכנית הזאת לתהילתו הגדולה ולגאולת כל ילדיו.
ילדים יקרים שלי, הסתכלו איתי על היופי של תוכנית זו מלב אביכם. הסתכלו איתי על עצומתה, גודלה, חכמתה. הצדק והחסד שלה.
ילדים שלי, פקחו את עינייכם אבל מעל לכולם פקחו את ליבכם דרך הכנעה אמיתית, ענווה ואמון, כדי שהאור של רוח הקודש האלוהים יאיר אתכם ובהיותכם מסוגלים לראות תוכלו להיות מסוגלים לשתף פעולה בעבודתו.
זה מה שאני מבקש מכם בימים אלה של הסעודה האחרונה – של סעודה אחרונה גדולה זו - שבה אני מחבר אתכם ללבי ולתפילות של כל האחים והאחיות שלכם, אשר לאורך המאות ביקשו לבואו, שהכינו על ידי אמונתם ותפילותיהם ומנחותיכם את שיתוף הפעולה שלכם עם החסד שלו, שמביאים לכם עידוד בשעה הכה חשוכה הזאת.
אני מחבר אותך ללבי ילדים ואני מבקש ש – נכנסים למחסה בטוח בליבי על ידי הקונסקראציה שלכם, האמון בי - תעשו מעשה צניעות, אמונה וסומך כדי שאוכל להראות לך את האמת – כדי שאוכל לשים אותה במרכז הישות שלך כמו התכשיט בעל הערך הבלתי ניתן לחישוב, העוגן שאתה צריך בזמנים מלאי בלבול ושקרים של האויב אבל גדושים בהתגלות הפעולה האלוהית המתפתחת לפניכם.
ילדים שלי, התוכנית של אביכם פעילה בכל מקום ובכל עת ומביאה את הנצחי טוב לכל ילדיו.
מי יכול להגביל את מעשיו? מי יכול לומר "אלוהים לעולם לא יעשה זאת"? מי – מתוך תודעה כה מצומצמת, חשוכה, שגויה וזעירה – יכול לומר לו שהוא הוא, ליחיד שיצר כל מה שקיים, ליחיד שיודע ורואה כל תנועה של כל לב – מי מעז לומר לו "אתה לא יכול לעשות זאת"?
ילדי, ילדי - שתקו.
השתק לפני מסתורין האלוהים.
השקט האוהב והבוטח שהוא מעשה הבנים לסגידה לאב – הכרה בכך הוא אלוהיכם . ואתם יצורו, ילדו, שנוצרו על ידי רצונו.
שתקו לפני הרצון המושלם שלו - זה המעשה המושלם של ציות – שלא מפקפק, לא מטיל ספק. "אלוהים יודע למה".
השקט הקדוש משולש שמכניע את הנפש, שמשפר אותה והופך אותה ליכולת לקבל את האור האלוהי.
השקט, ילדי, שנולד מאמונה אמיתית, חיה ופשוטה אמונה.
ילדיי היקרים, שקלו כמה פעמים נשלחתי אליכם כדי להזהיר אתכם ולהביא לכם את אור האלוהים כדי שתראו את המציאות הסובבת אתכם כפי שאלוהים רואה אותה. כמה פעמים ילדים.
וכמה מעט הקשבתי לי – התעלמות, ואפילו לעג על ידי יהירותם של רבים מילדיי העיוורים שלי, ובכך חוסמת זרמים של חסדים שיורדו מהשמיים כדי לעזור לילדי.
למעשים יש השלכות, ילדיי. וההנחה בצד, בזילוט המתנות שלנו, יש לה השלכות עצומות לא רק על הנפשות שדוחות אותן, אלא על כל העולם.
האם עדיין לא הבנתם שבכל פעם שנשמה דוחה את החסדים שלנו, זה משפיע על כל בנינו?
ובכל פעם ש אחד הנפשות מגיבה לחסדינו, מצייתת לרצון האב, אנו יכולים לשפוך נהרות של חסד על כולנו ?
אתם רואים כמה חשוב אז קבלת או אי-קבלת המתנות שלנו, החסדים שלנו?
הצבא האהוב שלי, האם מתחילים להבין עכשיו מה אני צריך מכם כדי להוביל אתכם לקרב? [חיוך עדין] אתה מבין איך נלחמים? איך עוזרים לי לכבוש שוב את לבבות האחים והאחיות שלך?
זה דרך אמונה – אמונה חיה של ילדים – ועל ידי הנטישה לרצון המושלם של האב.
והאם מתחילים להבין גם אז מה המכשול הגדול ביותר לתוכנית שלנו?
החוסר אמונה הנורא שמוליד בוז לדברים שלנו, למילים שלנו, לפעולות שלנו, וזה נולד מזרע הגאווה שנשתל על ידי האויב והוזן על ידי יהירות ופחד.
ואיך זרע הגאווה הזה [נפל] לתוך נפשותיהם של כהנים רבים ובני ברית קדושים שלי, ומצא אדמה פורייה, והפך את הנשמות האלה לקוצים בלתי ניתנים להכרה עם פירות מרים – חסרי תועלת - לחלוטין חסרי תועלת - לתוכנית שלנו.[2]
עכשיו מבינים, אם כן, מדוע האש שתבוא מלמעלה נחוצה כדי לצרוך את כל הקוצים הללו ולפטור את בניי מהשחיתות של הגאווה?
[אנחה] ילדיי, זו הסיבה שאני מבקשת מכם לבוא אליי, להיכנס למקלט ליבי, להכניע את הלב והמוח שלכם בפני התעלומות האלוהיות - ולא לתת לי לנקות את העיניים ואת הלבבות שלכם, כדי שתוכלו לקבל את מלוא אור רוחו הקדוש ביותר של אלוהים, וייתכן שתראו כפי שהוא רואה, ויכולים לראות, תוכלו לשתף פעולה עם התוכנית שלו.
ילדיי, אמרתי לכם שהתוכנית שלו משתרעת מתחילת הזמן לסופו, מקצה אחד של הארץ לקצה השני.
שקלו, אם כן, את כל מעשינו אינם יכולים להיות מוגבלים או מוגבלים על ידי שיקול דעת אנושי או הסקה הגיונית כלשהי.
ילדיי, כמה זה מצער אותי כשאתם מנסים להגביל את מעשינו. כמה מכשולים מיותרים אתם מציבים בהסברים כאלה בדרכם של הקטנים שלי המאמינים באמונה תמימה שאלוהינו יכול לעשות כרצונו, מתי שהוא רוצה, מה שהוא רוצה - הוא אלוהים.
כמה כאב נגרם לשליחיי הקטנים, ה"קולות" שאמון על קולנו, להעביר את המילים שלנו לכם.
כמה הם סבלו. על ידי הספקנים והגאים, במיוחד מקרב אלה מהם היו צריכים לקבל הכי הרבה עזרה - כהנים ונשמות קדושות.
אני לא שוכחת את הכאב שלהם. ולא העלבונות שהיו נתונים להם – תהילתם עכשיו.
מלאני ומקסמין שלי; לוציה, ג'סינטה ופרנציסקו שלי; ברנדט שלי; קונצ'יטה, מארי קרוז, מארי לולי והג'סינטה האחרת שלי [חיוך].[3]
בני ובנותיי היקרים במדיוגוריה, שעדיין מקבלים אותי ומעידים על המשימה שאמון להם.
וילדיי היקרים - שמסרו את חייהם במוות מדמם מתוך אהבה אליי ואל ישוע שלי בקִבֵּחוֹ.[4]
וכמה רבים נוספים, ששמותיהם מגולפים בליבי על נאמנותם וציותם וסבלנותם. כמה אני אוהבת אותם. וכמה זה מצער אותי לראות אותם מוּבָזִים.
הלא תראה שזהו קוֹלי שמדבר אליהם, מדור דרדור? ושהקול הזה מכיל את קוֹלוֹ של השילוש הקדוש ביותר, ושקול זה הוא אהבה ורחמים? ואם היית מקשיב לו, היית תופס את התעלומה האלוהית של אלוהים בפעולה ברגע ההוא, במקום ההוא, בשבילך , להשלמת רצון האב באותו הרגע .
כל פעולה אלוהית יש לה השפעות נצחיות – היא לעולם לא יכולה להיות מוגבלת לזמן אחד - ההשפעות שלה מורגשות, הן ממשיכות לייצר פירות של חיי עולם.
אבל כל אחד מהמעשים האלוהיים ניתנים בזמן מדויק, מסיבה מדויקת, ילדים שלי, ועליכם לקבל אותם ככאלה – כעזרות שנשלחו לכם ברגע זה , לרגע הזה .
ילדיי, אם האב שולח את מתנתו, פעולתו, הלא ישלח גם את אורו כדי שתדעו שהוא זה הפועל?
אם אתם מאוחדים איתו בחסד, באמונתכם ובענוותנות שלכם, אם אתם מכירים את קולו, ליבו, הלא תכירו את קולו ואת פעולתו? ובזיהוי האב, לא תינתן לכם גם אור להכיר בתחבולות הנחש הקדום, הקוף הנצחי, שמגלה בגאוותו על כל מעשי אלוהים?
בואו אליי, ילדים שלי, אם אתם רוצים להכיר את ליבו של האב, אם אתם רוצים לזהות את קולו, בין אם הוא מדבר בשקט, בפעולה או דרך השליחים שלו.
בליבי תמצאו את ליבו של ישוע שלי, שהוא אחד עם האב. השילוש הקדוש ביותר הפך את ליבי למקלטכם, מקום מבטוח בו תוכלו להיפגש, להכיר ולאהוב את האב, הבן ואת רוחם הקדושה ביותר.
ילדים שלי, תוכניתו של האב בפעולה.
אל תפחדו, אל ייאוש.
הצבא שלי מתאסף. אני מאחד אתכם מיום ליום, ממשיך לעצב אתכם, כדי להראות לכם מה אנחנו צריכים מכם, איך אתם משתפים פעולה בכיבוש המחודש שלנו.
בכל אחד הביקורים שלי ביקשתי מה היה נחוץ כתגובה מילדיי ומכנסייתִי באותו זמן – לאפשר לתוכניתו של האב להתממש באותו זמן , למנוע סבל מיותר.
מה אני מבקש ממך עכשיו – מה נחוץ לך עכשיו – הוא אמונה, אמון, השלמה וצניעות – השקט האמיתי של הלב הקשוב, מוכן לקבל את פקודתו של מפקדו כדי להילחם בכיבוש הגדול.
איך אתה יכול לפעול ולהילחם אם אינך יודע מה מבקשים ממך לעשות – ואיך תוכל לדעת מה נשאל, מה הפקודה היא, אם אינך מקשיב לקולו של מפקדך?
איך אתה יכול לשמוע את קולו של המפקד שלך אם לא תשתוק מחשבותיך – הקול שלך עצמך – הקריטריונים שלך, הרצון שלך?
איך אתה יכול להשתיק את דעתך, רצונך ולבך אם אינך מאמין?
בניי, מה אני מבקש ממכם הוא האמונה שלכם. הצניעות שלכם. הציות שלכם. האמון שלכם.
בואו, ילדים, נשתחווה יחד לפני אבי הרחמים, לפני הבורא, ועם אני אקריב לו את אהבתכם, הערצתכם; ויחד עם אני נאמר, " אבא, יהי רצונך נעשה בי ובכל בריותיך. הנה אני כאן, אדוני, לעשות את רצונך, לאהוב אותך ולשרת אותך לנצח נצחים."
ילדים קטנים שלי, אני מברכת אתכם בברכתי האמהית. אני אוספת אתכם לליבי בימים אלה של הסעודה האחרונה הגדולה – הזמן שבו אני אוספת את כל בניי, את כל הכנסייה אל ליבי, למקלט הקדוש הזה שהוכן עבורך – כשהשעה מתקרבת במהירות כאשר האור האלוהי ישפך, ירעם על הכל כדי לחשוף פעם נוספת את האמת.
אל תפחדו, הישארו בי. הישארו בבני, תחת מחסה דמו, מאחורי מגן צלבו.
יקירי…[חיוך]…אני אוהבת אתכם.
אני מברכת אותך ואת משפחותיך. אמון בהם בי אל תפחדו.
אמן. הוא בא.
לו ינתן כל כבוד והערצה ותודה
ושבח לכל הדורות.
לאחד הבורא, שהיה, ושהוא עתיד לבוא,
לאב השדי,
לבן הקדוש מכל,
לרוח אלוהים הקדושה ביותר –
נותן נשמה לכל היצורים –
לו יתפלל כל לב, ויאהב ואז ישמע בקולו.
אמן.
אמך השמימית, המובילה אותך בידך,
מריה הקדושה ביותר,
מלכה של כל המלאכים, מלכת השליחים ואם הכנסייה,
שאוהבת אותך ושומרת עליך.
[1] לעיתים – כמו בהודעה זו – כאשר ניתן לי הצו "כתבי, בתי", נפשי תופסת מיד את הטון הרציני והחגיגי שבו הוא נאמר וכך היא מגיבה מבלי לחשוב, "מה עלי לכתוב?" - מילים שנראות לי כמבטאות את גישת הנפש להיות קשובה במיוחד לדברים שאמורים להיאמר, כאילו מעשה זה של תשומת לב וציות מיוחד נחוץ ממני לפני שניתן להתחיל בדיקטציה. ואני תופסת מה שהם אומרים מיד לאחר מכן – בדרך כלל ביטוי קצר – הוא בעל חגיגיות וחשיבות רבה. יש להם משקל אחר מאשר דבריהם האחרים.
[2] הבנתי שעל אף שהדבר מזיק במיוחד כאשר נפשותיהם של כמרים ואנשים דתיים נופלות בגאווה, רוח הגאווה התפשטה לנשמות רבות מאוד והורסת בהן את האמונה הפשוטה ומאפשרת לרוח חוסר אלוהות להתפשט באופן נרחב ועמוק.
“והלא יצדיק אלהים את בחיריו השועקים אל-יו לפניו יומם ולילה האם יאחר לבוא בעזרתם? אמנם אומר לכם, כי ימהר להציל אותם. אך כאשר בא בן־האדם המציאו לו גם את האמונה בכדור הארץ?” (לוקס י"ח: 7-8)
[3] גבירתנו מאשרת את התגלויותיה – ואת מקבליהן – בלא סאלט (1846), פטימה (1917), לורדס (1858), גרבאנדל (1961-1965), מדג'וגוריה (1981-היום), קיבהו (1981-1989). הרגשתי שגם אם היא מזכירה אותן במיוחד, היא גם כוללת את כל התגלויותיה האחרות ה"קטנות" ברחבי העולם בזמן האחרון – וישנן רבות.
[4] כשכתבתי את הפסקאות הללו תהיתי עד כמה העדות הנדרשת מכל "השליחים" האלה היא מגוונת - חלקם התבקשו להציע את חייהם בגיל צעיר מאוד, תוך סבל רב מכאבים פיזיים ומחלות; אחרים התבקשו להיכנס לחיים דתיים; אחרים נתבקשו לחכות ולחכות ולהמתין להתגשמות האירועים שהוכרזו להם, בעודם חיים חיי "נורמליים" בעולם; אחרים צריכים לסבול פלישה מוחלטת ומתמשכת לפרטיות שלהם; אחרים מתבקשים להציע את חייהם במרטיריום מדמם; אחרים להקדיש את המרטירויות הלבנות של השפלות, אי הבנות ובדידות כל החיים. כולם נאלצו לסבול ניסיונות אמונה עצומים. נראה לי שיש לקח גדול בגיוון הזה בעדות – למרות שהחוויה עצמה של קבלת התגלות דומה מאוד, מה שנדרש מכל אחד יכול להיות שונה מאוד.
Source: ➥ missionofdivinemercy.org